הטיפים שלנו

רגעים בלתי נשכחים מהחודשים הראשונים של התינוק שלך

אין תגובות מערכת עגליס 10/09/2017

הורות היא אחת המשימות הקשות ביותר העומדות בפני האדם. זוהי נשמעת כמו קלישאה, אך כל הורה יודע היטב כי הבוס התובעני ביותר שאי פעם יהיה לו זה התינוק החדש או הילד שמחכה שיאספו אותו מהגן. הורות מורכבת משרשרת של החלטות יומיומיות וחשובות כמו – איך לא להתעצבן כשהילד זורק עליך את כוס השוקו שהוא ביקש לפני רגע שתכין לו, ואיך להתמודד עם ילדה שרוצה ללכת לגן כשהיא נועלת סנדל אחד על רגל אחת ונעל לכה חגיגית על רגל אחרת. במצבים אלו, כל שנותר הוא לנשום עמוק, לחשוב על הרגעים הבלתי נשכחים של הילד המתוק, ולהזכיר לעצמך למה בכלל רצית להיות הורה.

החיוך הראשון

בחודש-וחצי הראשון לחייו, הרך הנולד הוא לא יותר מאשר מכונה של input – output. אתה מאכיל אותו ומקווה לטוב. בשלב הזה מלבד החלפת חיתולים ויציאה לטיול בעגלות לתינוק, אין לך הרבה מה לעשות עם גוש המתיקות הזה. אפשרויות התקשורת מוגבלות למדי בגיל הזה וכוללות למעשה רפרטואר של אופציה אחת – בכי. במקרים אלו הורים רבים נעזרים במנשאים המסייעים להרגיע את התינוק ולהזכיר לו שאנחנו כאן, תוך שאנחנו מנסים להזכיר לעצמנו שגם זה יעבור. אלא שכל זה משתנה בחיוך הראשון שמגיע בדרך כלל תוך שישה שבועות. נשמות טובות יגידו "זה רק גזים" אבל האבא או האמא יפרשו אותו תמיד כחיוך אמיתי משום שזה מה שהופך את העבודה הקשה לכל כך מתגמלת. לראות את הילד שלך מחייך אליך לראשונה, ועוד טוב מכך – לשמוע אותו צוחק. כל הורה יוכל להגיד שזה הצליל המתוק ביותר ששמע אי פעם.

בטן-גב

כל ילד הבא לעולם נדרש די מהר לעמוד במבחנים שונים. ההורה שמגיע לתחנת טיפת החלב מצויד בטבלת ההתפתחות הצפויה מילדו, והיא כוללת רשימה פשוטה לכאורה של מטלות. אחת ממטלות אלו היא התהפכות. תינוקות טריים יעדיפו באופן כללי ומסיבות ברורות לשכב על הגב. בשביל מה להתאמץ ולהרים את הראש תוך שכיבה על הבטן, אם אפשר פשוט להתפנן על הגב? מכיוון שמדובר במטלה לא פשוטה זה יכול לקחת קצת זמן, וההורה יהיה עד לאינספור רגעים של "כמעט" – עוד תנועה קטנה והוא מהתהפך. כשסוף סוף זה קורה, נדמה לך שזכית בלוטו. כמעט. לפחות אתה יכול לסמן "וי" ולהיות רגוע. עד לפגישה הבאה בטיפת חלב.

הצעד הראשון

השלב הבא לאחר ההתהפכות הוא כמובן זחילה ולאחר מכן הצעד הראשון של הילד. אנחנו לוקחים את ההליכה כמובן מאליו, אך אם היינו עוצרים לרגע לחשוב עליה ועל האופן המדויק שבו אנחנו הולכים, סביר להניח שלא היינו מצליחים לבצע אפילו צעד אחד. העניין הוא כמובן עוד יותר מבלבל לילד עצמו שלא בטוח מה לעשות עם שתי הרגליים האלה שלו; זה יציב? אפשר לכופף את זה? ולמה זה בכלל טוב?. גם כאן יש רגעים רבים של ניסיונות, נפילות ובכי, אלא שאז מגיע הרגע שמשהו כאילו "הקליק" למקום הנכון. הילד עוזב את המעקה, רגליו מהססות קדימה בחצי צעד ואז עוד אחד והוא מביט בך במבט מופתע, מלא תענוג ואימה גם יחד. זהו אחד הרגעים המשמעותיים ביותר והמרגשים ביותר, משום שהוא מזכיר לך שהתינוק הקטן שלך שרק לפני כמה חודשים למד לזחול, יהיה בקרוב ילד, ושלאט-לאט הוא בונה את עצמו ואת אישיותו. אתה כאן כדי לתת לו יד ולעזור לו לגלות את העולם. ולצלם ולהשוויץ כמובן בפני כל מי שמתעניין וגם בפני אלו שלא.

מערכת עגליס